Geva Alon - In the morning light

כאשר אני רוצה לשמוע מוזיקה אני פועל כמו אלגוריתם חמדן. הדבר הכי נגיש אלי שעובר את הסף שלי הוא מה שאני אשמע. אם אני בבית ויש תקליט כבר על הפטיפון, אני אפעיל אותו. אם יש לי אלבום ב-Apple Music שהופעל והופסק באמצע, אני אמשיך לשמוע אותו. אני בדרך כלל אפילו לא חושב לפני שאני שם מוזיקה אני פשוט ממשיך את מה שהיה שם לפני. יש תקופות שאני מוצא את עצמי שומע את אותם אלבומים שוב ושוב, עשרות פעמים, עד שאני עובר לדבר הבא. הצד היפה בזה הוא שכל אלבום מקושר אצלי בראש לתקופה ספציפית. לדוגמה, האלבום הזה מקושר לי לפברואר 2020, לטיול שלי לבודפשט, בדיוק חודש לפני פרוץ מגפת הקורונה. אבל לפני כרגיל נעשה סקירה קצרה על האומן.

גבע אלון נולד וגדל בקיבוץ מעברות. החל לנגן בגיטרה בגיל 12. בשנת 1999 החל את דרכו כסולן בלהקת "הפליינג בייבי" (שמופיעים בבארבי בקרוב). אחד מהדברים שגמרו לגבע אלון לפרוץ לתודעה היה ה cover ל modern love של דויוד בואי.  אני מרגיש שהרבה פעמים קאברים חוטאים למטרה לא מביאים משהו חדש, ואם מביאים היה עדיף שלא היו מביאים, אני לא מצליח להבין את האהבה שיש סביב כל הקאברים של כל תוכניות הריאליטי. פה גבע אלון מביא את השיר באמת בוריאציה חדשה כאילו נכתב במקור עבורו.  חוץ מזה שאני מת על זה שהוא פרסם את זה כמו איזה בומר עם תמונה של ורדים אפילו לא הוריד את הסיומת wmv מהשם. את המינימום של המינימום לא עשה וזה יפה. מרגיש שבטעות נכנסתי לסרטון שמסביר איך לסדר את ההגדרות רשת של המחשב מאיזה ילד בתול שמנהל פורום מייפל ב FXP.

בחזרה לסיפור האישי שלי ,למרות שאני אוהב הרפתקאות, טיולים וחוויות עולם, אני תמיד מוצא את עצמי מתלבט האם אני באמת נהנה. יש לי תפיסה מוטעית שכאשר אני בחו"ל אני חייב להנות, ואם אני לא נהנה, אני מנסה בכוח להנות, מה שגורם לי עוד יותר יאוש. כשהייתי מדריך בבני עקיבא, היה קל לזהות את הילדים שרצו תשומת לב. הם עשו הכל כדי לקבל קצת יחס, אבל ככל שהתנהגו בצורה מעצבנת יותר, כך קיבלו פחות תשומת לב מהמדריכים. התנהגותם הייתה מעצבנת ודוחה, וככל שהתאמצו יותר, כך קיבלו פחות את מה שרצו. כדי לקבל את תשומת הלב שרצו, הם היו צריכים לשבור את המעגל הזה ולהבין שזו לא הדרך הנכונה. כך הרגשתי לגבי הטיול שלי. הבנתי שאני חייב להיות פחות הישגי, ואין תשובה נכונה או לא נכונה, השאלה היחידה היא מה אני רוצה לעשות. אבל, כשאתה עומד מול המחשבה הזאת בצורה כנה עולים המון פחדים. מה אם אני לא אוהב לעשות כלום? חשבתי שאם אני לא אוהב לטייל, אני אדם משעמם וחסר משמעות שנגזר עליי לחיות חיים משעממים, כי בעיני כולם טיול הוא אחד הדברים החשובים ביותר בחיים. התפיסה החברתית הישגית תפסה אצלי נפח עצום. מנגנון ההתמודדות שלי היה להתאמץ יותר, כפי שחונכתי שאם לא הצלחתי זה רק כי לא ניסיתי מספיק. הלכתי לעוד מוזיאון, עוד בר, אבל בכל פעם המטרה לא השיגה את מטרתה בדומה לילד ההוא בבני עקיבא. אי אפשר לגרום לעצמך להנות בכוח, הייתי צריך ללמוד לשחרר. אותו ערב קבענו מקום למסעדה, התארגנו בAirbnb שלנו ונחתה עלי התובנה שאני פוגע בעצמי. פשוט ישבתי ושמתי את האלבום הזה בטלוויזיה, והוא היה נחמה מתוקה ואמרתי לעצמי שאני רוצה שנשאר בדירה. זה היה הערב הכי טוב בטיול. מצחיק בדיעבד כמה העולם סימן לכולנו חודש אחרי שאנחנו חייבים לעצור בצורה סימבולית כזאת של מגפה.

אני חושב שזה לא סתם שהאלבום הזה נתן לי את היכולת לעצור שניה ולנשום. הוא נפתח עם "The great Enlightenment", ומכונן טון מחשבתי שמחלחל בכל שאר השירים באלבום. עבודת הגיטרה של אלון יוצאת דופן, היא אורגת תבניות מורכבות שהן גם מרגיעות וגם מעוררות. קולו, בעל התנועדיות החמה, נושא תחושה של רצינות ואינטימיות, ומזמין את המאזין למסע אישי. הוא מאפשר למאזין באמת להתחבר לעצמו שניה ולהיות  עם עצמו שניה ברגע. זה מגיע לאיזו נקודת שיא באלבום מבחינתי בשיר שהוא שיר הנושא של האלבום "Grey herons". מוקפד ומבוצע באופן יפהפה, מילים פיוטיות של תקווה והתחדשות. העיבוד הדליל מאפשר לקולו ולגיטרה של אלון למלא את החלל בתהודה רגשית.

"In the morning light i wish i was in the morning light as the years come tumbling down i wonder if i'll hear the sound of the grey herons flight in the morning lig­ht"

כל שאר השירים האחרים באלבום נהדרים. בפרט "I See the Love" מציג את יכולתו של אלון לשלב בין אלמנטים של פולק ורוק בצורה חלקה. השימוש שלו בריוורב על הגיטרה יוצר מין צליל אטומוספירי, בעוד השימוש העדין בגיטרת סלייד מוסיף נגיעה של אמריקנה כיפית כזאת.

האלבום נחתם עם השיר "Rock All Night" שהוא מחווה כבוד לרוק הקלאסי עם נגיעה של פולק. השיר הזה כולל סאונד רוקי עוצמתי עם להקה מלאה, המוסיף מרקם מחוספס לאלבום. זהו שיר קורא לחגוג את החיים, העמוס באנרגיה תוססת וסולואי גיטרה חשמליים גולמיים.

לפני הטיסה שלי לויאטנם נסעתי להופעה שלו בנוקטורנו בירושלים, הופעה מהטובות שראיתי לאחרונה, הוא וירטואוז בצורה שאין שני לו בארץ לטעמי, one man show שמרגיש כמו להקה שלמה. במהלך המופע הוא עשה נאום שבו הוא סיפר שזו ההופעה הראשונה שלו מאז התחילה המלחמה. ראו את הכאב שלו, את החשש, את האנושיות, הוא היה חשוף וכנה והביא את כולו לבמה. וגם אני שם בחוויה פתאום נתקלתי בתחושה מוכרת, כמו אז בחופשה, התחושה שלי תוהה על מה אני עושה. התחלתי לשאול את עצמי האם אני בכלל נהנה? האם מותר להנות בסיטאוציה הנוכחית במדינה? אבל הפעם באתי אליה מוכן, הרגעתי את עצמי עם האמירה הפנימית של זה בסדר אם אני הולך להופעה ואני לא נהנה. ואם לא טוב אז הכל טוב, אני יכול לשחרר. באותו רגע קרה משהו קסום נתנתי לעצמי את היכולת באמת לשחרר להתרכז במוזיקה ולשכוח את המחשבה הזאת כלא הייתה. זאת הייתה סגירת מעגל בשבילי עוד פעם עם אלון.